<h1>סמ"ג לאוין סימנים קצ"א—קצ"ג</h1>
<h2>דף צד:</h2>
הורה רבינו משה (מלוה ולוה פ"ד הל' י"ג ע"ש ובמ"מ ולח"מ) שהלוה שמחל למלוה הריבית שלקח ממנו או שעתיד לקחת ממנו וקנו מידו שמחל שהמחילה מועלת (כ)[מ]דאמרינן הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן, ואין נראה לי זאת הראיה שלשם הפקיעו בית דין ממון הלוה מפני תקנת השבים, וגם הוא כתב שהגאונים חולקין עליו בזה.
אף על פי שהלוה והמלוה עוברין על כל אילו הלאוין אין לוקין מפני שניתן להשבון, שכל המלוה בריבית אם היתה ריבית קצוצה שהיא אסורה מן התורה הרי זו יוצאה בדיינין, כרבי אלעזר שפוסק שם (ס"ב א') הלכה כמותו, ומוציאין אותה מן המלוה ומחזירין ללוה ואם מת המלוה אין מוציאין מיד הבנים (רמב"ם מלוה ולוה פ"ד הל' ג') שנאמר אל תקח מאתו נשך ותרבית, לאב דווקא הזהיר ולא לבנים (ב"ק קי"ב א'). אמנם על לא תשימון פיר(ו)ש רבינו יצחק שלוקה כשגובה שהרי נגמרה השימה וכן מוכיח שם (ב"מ ס"ב א' ע"ש בתד"ה לא). הניח להם אביהם פרה או טלית של ריבית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם, ומקשה שם והני מי מיחייב[י] בכבוד אביהם קרי כאן (שמות כ"ב כ"ז) ונשיא בעמך לא תאור, בעושה מעשה עמך ומתרץ [כ]שעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת. כבר בארנו בספר מצות עשה (ע"ג) מה ששנינו בפרק הגוזל קמא (ב"ק צ"ד ב') הגזלנין ומלוה בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן וחולק רבינו יעקב (שם תד"ה בימי ע"ש) על זה.
<h2>דף צז.</h2>
אמר שמואל המלוה את חבירו על המטבע ונפסל אם יכול להוציאו במדינה אחרת ויש לו דרך לאותה מדינה נותן לו ממטבע שהלוהו ואומר לו לך והוציאו במקום פלוני (רמב"ם מלוה ולוה פ"ד הל' י"ב), וכל שכן אם סוחרי אותה מדינה מצויין לכאן שדי במטבע שהלוהו, ואם אין לו דרך לשם הוא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה וכן בכתובה (רמב"ם שם), [ו]אף על פי ששנינו שם במשנה (צ"ו ב') גזל מטבע ונפסל אומר לו הרי שלך לפניך ואינו משלם לו מטבע חדש, זהו מפני שבתורת גזלנות היה אצלו וכיון שמחזיר אותו מטבע עצמו שגזל פטור אבל מלוה להוצאה ניתנה ומחזיר לו מעות אחרים הילכך אפילו מחזיר לו אותן מעות עצמן אין זה פרעון עד שישלם ממטבע חדש, ובלבד שלא יהא שם צד ריבית כאותו עניין שביארנו למעלה כך פירש רבינו שלמה בתשובה אחת (עי' תשובות רש"י סימן רכ"ב).
<h2>דף צז:</h2>
בפרק הגוזל קמא המלוה את חבירו על המטבע, פירש רבינו שלמה בסוף ימיו בתשובה אחת כגון שהלווהו מעות על מנת שישלם לו מעות ולא שאר סחורה והוא הדין למוכר לחבירו לזמן על המטבע על מנת שישלם לו מטבע, וכן הכותב לאשתו בכתובתה מטבע ידוע ופירש משקלו והוסיפו על משקלו אם הוזלו הפירות מחמת התוספת מנכה לו שיעור התוספת, מפני איסור ריבית (ע"פ רש"י ד"ה והא) [ו]אפילו הוסיפו עליו כל שהו, ואם לא הוזלו מחמת התוספת, אין כאן רבית, ואינו מנכה לו אלא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה, במה דברים אמורים כשהוסיפו עליהן עד חמישיתו כגון שהיה משקלו ארבע ועשאוהו ה', שעד השיעור הזה אין קפידא ודעת הלוה לכך אם ישתנה המטבע, אבל אם הוסיפו עליו יתר על חמישיתו מנכה לו כל התוספת אף על פי שלא הוזלו הפירות, והוא הדין למלוה על המטבע ופחתו ממנו (ע"פ לשון רמב"ם מלוה ולוה פ"ד הל' י"א ע"ש ובמ"מ) וכן פירש רבינו חננאל ורב אלפס (ל"ה א').
<h2>דף קג.</h2>
אמר רבי יוסי אמר רבי יוחנן (ב"מ ע"ב ב') (ו)אין פוסקין אלא על שער של דורמוס, הוא איטליז רב וגדול (רש"י) של מדינה אף על פי שאינו גדול כשער הבא על ידי אוצרות שנפתחו וספינות הבאות דרך הנהר אבל בשוק של עיירות אין פוסקין שאין שערים שלהן נמשך וקבוע ויש גאונים שפוסקין [הלכה] כרבי יוחנן (עי' רמב"ם מלוה ולוה פ"ט הל' ד'), אבל נראה שאין הלכה כרבי יוחנן, וראייה דאמר רב (ס"ג א') עושין אמנה בפירות פירוש המוכר יכול לקיים (נאמנותו) [באמונתו] לשלם פירות [אף] אחר שהוקרו מאחר שפסקו עליו אחר שיצא השער, ואין עושין אמנה בדמים פירוש [אבל] אין יכול לקיים (נאמנותו) [באמונתו] לשלם דמי הפירות אחר שהוקרו דכיון דזוזי יהב וזוזי שקל מיחזי כריבית שקבל סלע ומחזיר שתים, וחולק ר' ינאי על זה ואומר מה לי הן מה לי דמיהן ועושין אמנה אף בדמים שכמו שמותר לקבל הן כך מותר לקבל דמיהן, ומטעם זה משמע בהגוזל קמא (ב"ק ק"ג א') דרב כהנא יהב זוזי אכיתנא ואייקר כיתנא שלרבי ינאי היה מותר ליטול את דמיו (ב"מ שם תד"ה דאמר), ואמר רבא השתא דאמר רבי ינאי מה לי הן מה לי דמיהן מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על השער אף על פי שאין לו, שכמו שאילו היו לו דמי המעות שמקבל שהן החטין היה מותר לפסוק, כך מאחר שיש לו הן, המעות, מותר לפסוק מפני שבדמים אילו יכול ליקח (ע"פ רש"י), ועתה קשיא מה משמיענו רבא מתניתין היא יצא השער פוסקין, אלא בא לחדש שאף בשער של עיירות פוסקין (ס"ג ב' תד"ה ופוסקין), והלכה כרבא שלמד כן (כר') [מר'] ינאי רבו של ר' יוחנן שפוסק שם (ס"ה ב') כמותו. במה דברים אמורים בפוסק על חשבון הסאין כאשר בארנו אבל בפוסק על חשבון המעות שאמר לו הא לך (כ"ה) [כ"ד] סלעים ותפרנסני מדי חדש בחדשו כל השנה צריך לפסוק עמו (כשער) [בשער] הגבוה שאם יוזלו יותר משער על עכשיו שיתן לו כשער הזול של אמצע השנה או סופה, אבל אם לא פסק עמו (כשער) [בשער] הגבוה והוזלו נותן לו (כשער) [בשער] שהיו שוין כשנתן לו המעות, ומי שיחזור בו מקבל מי שפרע, [ו]רש"י פירש (שם ע"ד ב' ד"ה ופוסק) דפוסק על שער הגבוה אכולה מתניתין קאי, במה דברים אמורים בפוסק על דעת עצמו אבל היה שליח לאחרים בין המוכר בין הלוקח אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר הדמים ואינו מקבל מי שפרע שהרי המשלח אומר [לו לתקן] (לתקוני) שלחתיך ולא לעוות(י) (לשון רמב"ם שם הל' ה').
<h2>דף קיב.</h2>
אף על פי שהלוה והמלוה עוברין על כל אילו הלאוין אין לוקין מפני שניתן להשבון, שכל המלוה בריבית אם היתה ריבית קצוצה שהיא אסורה מן התורה הרי זו יוצאה בדיינין, כרבי אלעזר שפוסק שם (ס"ב א') הלכה כמותו, ומוציאין אותה מן המלוה ומחזירין ללוה ואם מת המלוה אין מוציאין מיד הבנים (רמב"ם מלוה ולוה פ"ד הל' ג') שנאמר אל תקח מאתו נשך ותרבית, לאב דווקא הזהיר ולא לבנים (ב"ק קי"ב א'). אמנם על לא תשימון פיר(ו)ש רבינו יצחק שלוקה כשגובה שהרי נגמרה השימה וכן מוכיח שם (ב"מ ס"ב א' ע"ש בתד"ה לא). הניח להם אביהם פרה או טלית של ריבית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם, ומקשה שם והני מי מיחייב[י] בכבוד אביהם קרי כאן (שמות כ"ב כ"ז) ונשיא בעמך לא תאור, בעושה מעשה עמך ומתרץ [כ]שעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת. כבר בארנו בספר מצות עשה (ע"ג) מה ששנינו בפרק הגוזל קמא (ב"ק צ"ד ב') הגזלנין ומלוה בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן וחולק רבינו יעקב (שם תד"ה בימי ע"ש) על זה.
